בוסקיס נ' שירותי "בריאות לאומית"

פסק דין

התובעת היתה חברה בקופת החולים המנוהלת בידי הנתבעת. לטענתה, לא הוענקו לה הטיפולים שהייתה זכאית להם ומכאן תביעה זו. יובהר כי כיום התובעת אינה חברה עוד בקופת החולים לאומית, שכן עברה לקופה מתחרה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן בקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה בשל חוסר סמכות, כאמור בסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ציינתי שנראה שמדובר בתביעה נזיקית וביקשתי הבהרה מהתובעת, לאור אופן ניסוח כתב התביעה. בתגובתה טענה היא שמדובר ברשלנות של כלל העובדים ומניעת טיפול שגרמה נזק. התובעת הבהירה כי עילת תביעתה הנה אף הפליה בשירות. ביקשתי הבהרה נוספת, ביחס לנזק הנטען והאם הטענה היא לפיצוי ללא הוכחת נזק. התובעת הבהירה שדרישתה היא לפיצוי ללא הוכחת נזק, לאור הפרת החובה ליתן שירות וכן בשל נזקים שנגרמו, לרבות נזק נפשי. לאור כך, קבעתי שאין מקום להעביר הדיון לבית משפט השלום, או לבית הדין לעבודה וקבעתי דיון בתביעה.

בדיון הובהר כי מצבה של התובעת אינו מאפשר לה להתייצב לדיונים ועל כן התרתי לבתה לייצגה בדיונים. שמעתי את בתה של התובעת ואת נציגי הנתבעת. התובעת העלתה שלל טענות, ביחס לטיב השירות שקיבלה ולמעשה עיקר הטענות הן שלא הובאה לידיעתה האפשרות לקבל טיפולים כאלו ואחרים. בנוסף נטען ביחס לטיפולים מסוימים, כגון טיפולים פסיכיאטריים, כי הם נדרשו אך לא התקבלו. לאור כך טענה בתה של התובעת כי "בסוף הגשתי תביעה כשראיתי שאין התקדמות, חשבתי שאקבל טיפול יותר טוב באמא שלי ולכן הגשתי התביעה". כאשר התבקשה לפרט את הטיפולים שלא קיבלה, טענה כי לא ידעה שניתן לקבל טיפולים שונים, כגון עירוי, תוספות מזון וכיוצ"ב טיפולים שהיא מקבלת כיום בקופ"ח המתחרה, אליה עברה.

מנהל היחידה להמשך טיפול, מר שחיבר מחמוד מסר כי התובעת קיבלה טיפול שיקומי, הן בבית והן בבית חולים אלישע. לאחר מיצוי הטיפול היא הוחזרה לטיפול בסניף וקיבלה אף שם טיפול באופן תדיר. מר שחיבר הכחיש הטענה שהתובעת לא קיבלה טיפול זה או אחר.

ד"ר דרנקר, העידה כי ביקרה את התובעת בביתה בשנת 2010 לאחר ששוחררה מבית החולים אלישע. הרופאה העידה כי בדקה את תיקה הרפואי ונראה כי קיבלה טיפול והיתה מאוזנת. הרופאה נשאלה ביחס לפער בין תחושת התובעת, למצב המתואר על ידה והשיבה כי שיתוף הפעולה של התובעת היה "בעייתי" ונטען כי באחד המקרים נמצאה התובעת מהלכת ללא הליכון, וכאשר ראתה בתה את הרופאים, הביאה לה הליכון.

הנתבעת העידה אף את האח האחראי שטיפל בתובעת, אשר מסר שהתקשה לטפל בתובעת לאור חוסר שיתוף פעולה של המשפחה.

אין חולק שקופ"ח חייבת ליתן טיפול רפואי לחבריה, בהתאם לסל הבריאות והכל ללא הפליה ומתוך ראיית טובת המטופל (סעיף 21 (א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי). שמעתי את בתה של התובעת וסברתי כי חרף תחושתה הקשה, לא הוכחה בפני עילת תביעה מבוססת. יתכן ותחושתה היא שלא זכתה לרמת השירות לה ציפתה, אולם לא התרשמתי שהתובעת הוכיחה שדרשה טיפול מסוים, לה הייתה זכאית על פי חוק, ולא קיבלה אותו. אין די בתחושות, או בחוסר שביעות רצון מבחינת טיב השירות. יש להוכיח כי התובעת הפרה את חובתה על פי החוק וזאת לא הוכח. לא הובאה בפני ולו דוגמא אחת לדרישה לטיפול, שלא נענתה. לא הוצג מכתב או מסמך אחר ממנו ניתן להסיק שמצבה הרפואי של התובעת חייב טיפול פלוני שלא ניתן לה.

התוצאה היא שדין התביעה להידחות. נחמה פורתא ניתן למצוא בשביעות רצונה של התובעת כיום מקופת החולים אליה עברה ובזכרנו כי מטרת התביעה הייתה להשיג "טיפול יותר טוב באמא שלי", התובעת השיגה, אפוא, את מבוקשה, שלא באמצעות ההליך המשפטי, אלא בזכות האפשרות לעבור לקופה אחרת, על פי חוק.

משנמצא כי התובעת זוכה כיום לטיפול ראוי, הליך זה מיצה את עצמו. בהיעדר עילה לפיצוי אני מורה על דחיית התביעה. לאור הנסיבות, אין צו להוצאות.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

יש להמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: